החשיבה הרציונלית והאבסטרקטית

שני חצאי המוח – השמאלי והימני, מפקחים על תפקודים מנטלים שונים. המוח השמאלי השולט בצד ימין של הגוף – מפקח על פעילויות רציונליות, כמו למשל: שפה, מספרים וחשיבה אנליטית והמוח הימני השולט בצד שמאל של הגוף – נוטה להתמקד בתכונות צורניות, ארגון חזותי או מרחבי, לכן הוא יותר מופשט ואומנותי.

בתפקוד היומיומי – אנו לרוב מפעילים יותר את חצי המוח השמאלי – הרציונלי, כי תפיסות העולם, התקשורת וצורת החינוך במוסדות החינוך שוקדים רבות על פיתוח החשיבה הרציונלית. החשיבה הרציונלית תתאפיין לדוג': במיקוד המחשבה, שיקול דעת, ניתוח, שינון, ביטוי מילולי, סדר, שיטתיות, והבנת תהליכים.

לעומת זאת החשיבה האבסטרקטית – היא חשיבה מופשטת, המשתמשת בסימבולים, אינטואיציה, מאוד לא מוגדרת וללא גבולות, בעלת תפיסה וזיכרון חזותי, דמיוני, ציורי, מתפזר, מפתיע וזורם.

האדם נולד עם יחס קבוע בין 2 חלקי המוח, יש מי שנולדו עם נטייה לחשיבה רציונלית ויש שנולדו עם נטייה לחשיבה אבסטרקטית ויש עם חלוקה שווה בין השתים.

 אתמקד קצת יותר בצד האבסטרקטי. ילד שהחלק האבסטרקטי במוחו יותר גדול (ילד אבסטרקט) יאופיין: כאחד שמתרגש בקלות, אוהב להתבלט, מחפש חוויות, לא מודע למסגרות ולהיררכיה החברתית, הוא לא מקדיש תשומת לב למה שלא מעניין אותו, חסר משמעת פנימית, חסר יכולת לתכנן מראש, מתלהב, מדמיין, מתפזר ושופע. מערכות החינוך השונות מתקשות להכיל אותו כי הוא חסר גבולות ומשמעת עצמית ומפרשים את התנהגותו כהתנהגות חריגה עד כדי בעייתית. לדוג': לחשיבה האבסטרקטית אין גבולות וממילא כל מחשבה, דמיון, או רעיון יכול להתחבר ולהתקבל, אבל כשמורה בכיתה מעביר שיעור הוא לא יוכל לגלוש מנושא השיעור בהתאם לאינטואיציה של התלמידים, אלא הוא ינסה למקד את השיעור לאותם תכנים שהוא מעוניין להעביר. כך שכמעט כל שיעור יגרום לטיפוס האבסטרקטי להשתעמם, כי השיעור לא זורם, והוא בעל תכנים מאוד מוגדרים. רוב הילדים הללו נשלחים לאבחונים ומאכילים אותם רטלין ודומיו .

הנטייה המוחית לצד הרציונל או האבסטרקט היא מולדת ולכן גם כבוגר תכונות אלו ילוו אותו. האבסטרקט  הבוגר ימשיך להיות חסר גבולות, לא יעיל, לא אוהב לתכנן מראש ובלגניסט, כך הוא נברא. ככל שננסה להתאים את האבסטרקט למסגרות הקיימות, הוא יהיה יותר מתוסכל, ואם הוא יוציא את תסכוליו החוצה, גם נחשוב שהוא אלים. לא באתי להכשיר פה אלימות ופריקת תסכולים, אלא יש להפנות את הזרקור לשורש הבעיה. יש לבדוק אלו יכולות לא מתממשות ומתוך כך גורמות לתסכולים.

לאבסטרקט יכולה להיות מנת משכל גבוהה ביותר , למרות שהוא לא יודע לקרוא, כי לקרוא קשור למוח הרציונלי. דוג' מובהקת לכך היא דמותו של איינשטיין  שהיה מאוד אבסטרקט, וכל רעיונותיו היו מופשטים, ואפילו עיתוני המדע של תקופתו לא הסכימו לפרסמם בתחילת דרכו, בטענה שרעיונותיו דמיוניים מידי (וגם אותו זרקו מבי"ס).

כדי לחזק ולפתח את הצד האבסטרקטי במוח – יש דבר ראשון לתת לו לגיטימציה, לתת לו את המקום שלו בלי לשפוט  ולבקר. לקבל את זה שיש כאלה שרואים את העולם קצת אחרת ובצבעים אחרים, ללמוד לסמוך על האינטואיציה, לפתח את הצד היצירתי, לבטא רגשות  ולהתלהב.

חזרה לאבסטרקט ולרציונל, הוא תהליך של חזרה לעצמי ולעזיבת תפוסי מחשבה והתנהגות שרכשתי והם לא מתאימים לי, מהניסיון שלי על עצמי אני יכול להמליץ לכם להיעזר בהומאופתיה בתהליך, כי זה פשוט מאיץ את הדרך.

דוד גרושקו, מטפל בהומאופתיה , 052-3780939

www.healthlife.co.il

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s