למי אין סחרחורת – כשהוא עולה על קרוסלה?

כשהתינוק נמצא במעי אימו ברחם, מחד הוא שוחה בתוך מי שפיר כמו בריכה ללא אפשרות להיאחז במשהו ובכל תנועה ותזוזה של האם הוא מתנדנד. מאידך הרחם נותן לו את החום, הסביבה הנעימה והרכה, ההגנה המקסימלית, ואת תחושת הביטחון שאותה הוא צריך.

כלומר הרחם נותן לילד 2 מצבים מנוגדים ביותר,  מצד אחד את הביטחון והיציבות ומצד שני את התנועה התמידית בלי יכולת להיאחז במשהו.

כשהאדם חווה  חוויה נעימה או מגיע למקום שטוב לו, הוא בד"כ יחפש שוב לחזור לאותו מקום או לאותה החוויה, כמו שיר שמאוד ריגש אותנו ונרצה לשמוע אותו שוב ושוב. כך התינוק לאחר שיצא מרחם אימו הוא מתחיל לחפש את 2 התחושות שהיו לו ברחם, את הביטחון מצד אחד ואת התנועה מצד שני. לדוג': ילד קטן מחפש נדנדות וקרוסלות וגם אוהב להירדם תוך טלטול של העריסה ומחפש כל מיני פעילויות דומות שמוציאות אותו מהקיבוע. ומצד שני ילדים נוהגים לחפש קופסא או כוך כדי להיכנס לתוכם ולדמות אותו לבית. ילד יכנס מתחת לשולחן ובכל מיני פינות, כי זה נותן לו תחושה של מערה, בטחון, רחם, שם הוא מרגיש מוגן.

שתי כוחות אלו מלווים אותנו לאורך כל הדרך, גם כמבוגרים אנו  מחפשים את הניגודיות של השניים, מחפשים את הביטחון ומחפשים את הריגוש – את איבוד השליטה.

אצל ילדים 2 הצרכים הללו מאוד חזקים ובולטים, למשל ילד שיתבקש לשבת על כיסא ולהקשיב, אם ידברו אליו משעמם ויבש – הוא ישר יראה סימני עצבנות ותנועתיות, אבל אם יספרו לו סיפור עם שילוב של תנועות ידיים וגוף, וגם קצת פרצופים הוא ישאר מרותק. הוא יסכים לקבל את הקיבוע (הישיבה בכיסא), רק אם היא מלווה בריגוש.

במהלך הזמן, אנו לפעמים מאבדים את אחד משני הכוחות. לדוג'- אם אבד לנו הביטחון, אז כל הזמן נחפש  דרכים לקבל את תחושת הביטחון בחזרה, ובמצב כזה לא נוכל להרשות לעצמנו לאבד שליטה, כי אנו כל הזמן עסוקים בחיפוש דרכים לייצב את עצמנו, והדרך הפשוטה ביותר היא לחפש קביעות, ששום דבר לא ישתנה בחיים, שהכל יהיה מתוכנן מראש וללא הפתעות, סדר יום קבוע, הקיבעון יכנס לכל מקום, וכל זה כדי שנוכל להרגיש יותר מוגנים ובטוחים, כמו נייר שעף מכל רוח ואנו מניחים עליו אבן כדי שלא יעוף.

נדנדה או קרוסלה, מביאים לחוויה של איבוד שליטה ובמקרה שאני לא יכול להרשות זאת לעצמי, כי זה מאיים על תחושת הביטחון והיציבות שלי, הגוף יוצר סחרחורת או בחילה, כדי להביא אותי להתרחק משם.

יש לדייק ולומר שאנו לא אמורים לנוע בין 2 קצוות אלו כל הזמן, אבל אנו כן צריכים שתהיה בנו היכולת לנוע לקצוות לפי הצורך, כמו במקרה שאנו הולכים ללונה פארק עם הילדים שנוכל לעלות על המיתקנים יחד איתם וליהנות.

מתוך הבנה בצורך ובחיפוש של הילד לשתי התחושות המנוגדות הנ"ל, נוכל להבין את צורכי הילד, שהם באופן כללי מחולקים ל-2: הילד זקוק לחום ואהבה מצד אחד ולגבולות מצד שני, לבטחון ויציבות לצד תנועה וריגושים.מתוך הסתכלות על ילדים נוכל גם לספק את החסר. ילד שמחפש ריגושים , מאבד שליטה בקלות ולא לוקח אחריות – זקוק לגבולות יותר ברורים, וילד חסר ביטחון, אשר לא נוטה להעיז ויותר קפדן ומסודר – זקוק ליותר תמיכה ואהבה.

דוד גרושקו – מטפל בהומאופתיה , 052-3780939

http://www.healthlife.co.il/

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s